ברית כרותה לשפתיים, מהותה של מילה. 

בס"ד

ואל"כ

י' סיוון תש"ע

פרשת נשא

..אמור להם כה תברכו את בני ישראל.

יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.

כוחה של מילה, הקב"ה נותן בידיהם של הכהנים להיות המושכים ברכתו לבני אדם, היינו הכהנים הם אשר דרכם ובאמצעותם עוברת ברכת ה' לכל אחד ואחד.

ברכת ה' מצויה, כל הרוצה יבא ויטול, הכהן הינו בעל היכולת להעביר ברכת ה' לכל אחד ואחד, בייחוד למבקש ברכת ה'.היינו ע"מ להחיל ברכה יש צורך בשלוש תנאים, שלושה שותפים.ראשון הקב"ה-הברכה, השני אמצעי העברה- הכהן, השלישי, האדם – המתברך.

ע"מ שתחול הברכה יש צורך בברכה, הברכה נמצאת שכן הקב"ה מטבע הטוב להיטיב, יש צורך במעביר ברכה שיהיה ראוי ויתכוון להעביר הברכה, המתברך צריך שישתוקק להתברך ויכוון בברכה, להתברך.

מצד אחד ע"מ להתברך יש צורך בהכנה כדלעיל, אך ידועה אמירת הגמ', "ברית כרותה לשפתיים", היינו דבר המבוטא בשפתיים, דבר היוצא מהכוח- החשיבה אל הפועל – הדיבור, ברית כרותה לו שיתקיים, על חייב האדם לשים אל ליבו את אשר הוגה/מוציא הוא בשפתיו שכן ברית כרותה להם שיתקיימו.

הברית כרותה למבוטא בשפתיים בין לטוב ובין למוטב.

אדם המברך את חבירו או ח"ו אינו מברך, צריך לשים אל ליבו, שכן דבריו יש בהם יכולת מימוש.

נכונים הדברים, גם ובעיקר, לדיבור על עצמו.אדם האומר על עצמו שיצליח או ההפך, גם כאן ההגיה בשפתיים ברית כרותה להם.

יה"ר שנבטא בשפתינו רק דברים אשר אנו רוצים וחפצים בקיומם, באמת.

דויד לקס _אמת